תביעת רשלנות רפואית בלידה מתמקדת ברוב המקרים ברשלנות הצוות הרפואי בזמן שהות היולדת בבית החולים, במהלך הלידה ובטיפול בפגיה.
את תביעת היילוד ניתן להגיש עד 25 שנה מיום היוולדו, והפיצויים הצפויים בתביעה כזו הם גבוהים שכן היילוד יסבול מנכות כל חייו.

רשלנות בהיריון (השלובות זו בזו) הינן תביעות הרשלנות הרפואית הנפוצות ביותר בבתי המשפט בישראל, וזאת בשל שכיחות ניתוחים אלו בחברה הישראלית (בה ישנו ממוצע של 2.3 ילדים למשפחה).
רשלנות במהלך ההיריון מבוססת בד”כ על מעקב הריון שגוי, התפתחות של מומים מולדים אצל העובר, תסמונת דאון או פיגור שכלי, ניתוח לא נכון של תוצאות בדיקות כגון אולטרסאונד ועוד.

הרפואה המתקדמת בימינו מעלה את השאלה:
מדוע לא מאתרים מומים מולדים?
הרי ישנן בדיקות מתקדמות ביותר לזיהוי ואיתור מומים אצל העובר כגון: אולטראסאונד, בדיקת מי שפיר, בדיקת חלבון עוברי, בדיקות דם שונות לאיתור מומים מולדים אצל עוברים.
ישנם מקרים בהם אירעה רשלנות רפואית כלשהי ולא אותרו המומים בזמן.

רשלנות רפואית בטיפול בילד / בילדים מכאיבה מאד משום שאף הורה לא רוצה לראות את הילד שלו סובל ובעיקר כתוצאה ממעשה ידיהם של אחרים.
רשלנות רפואית בטיפול בילדים מעמיסה כמובן לא רק על הילד עצמו אלא גם על הוריו שנדרשים להשקיע מאמצים רבים בטיפול בילד.

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות על רקע של היעדר אבחון רפואי נכון או אי אבחון בזמן של מחלה, וגרם לאי קבלת טיפול מתאים.
התביעות הנפוצות ביותר בהקשר זה הן במקרי מחלות ממאירות כגון סרטן, מקרי התקף לב או דלקת קרום המוח בקרב ילדים.
ללא ספק, הסיבה לכך היא הפגיעות הקשות עמן עלול להיוותר החולה כתוצאה מן המחלה ובמקרים קשים יותר מות החולה.

רשלנות רפואית בניתוח אינה הגדרה של מצב נתון אחד כי אם מדובר בשלל מצבים ותרחישים סביב ביצועו של הניתוח:
שלב טרום הניתוח הכולל חובה להסביר למטופל על מהות הניתוח, סיכוניו והאלטרנטיבות לפרוצדורה הניתוחית שעל הפרק.
שלב ביצוע הניתוח עצמו, כולל ההרדמה בניתוח וכן ההתאוששות ושלב המעקב לאחר הניתוח ועד החלמת המטופל וחזרתו לשגרה.

בדיקות ההדמיה נועדו בעיקרן לצורך בחינת מצבם של האיברים השונים בגוף המטופל.
ישנו מגוון רחב של בדיקות הדמיה (המוכרות שבין בדיקות ההדמיה הן אולטרסאונד, רנטגן, MRI ו- CT), עם או בלי חומרי ניגוד, אשר מבוצעות למטרות שונות בהתאם למצבים משתנים.